גמ"ר
בית המשפט לתעבורה תל אביב - יפו
|
10135-05-11
01/10/2013
|
בפני השופט:
עופר נהרי
|
- נגד - |
התובע:
מדינת ישראל עו"ד ע"י פרקליטות מחוז ת"א (פלילי)
|
הנתבע:
חיים אליהו ברעם עו"ד יגאל טמיר
|
הכרעת דין |
תמצית הכרעת הדין :
הנאשם ביצע עם מכוניתו תימרון מיותר , מסוכן , בלתי צפוי לחלוטין ביחס לזולתו, ואף במגמה להגיע עם מכוניתו למקום האסור עפ"י דין לעצירה (אי התנועה המצוייר בלב הכביש).
לכשכבר בחר הנאשם לבצע את הסטיה ממצב של עמידה בשול הימני של הכביש - דרך חציית שני נתיבי נסיעה בכביש בינעירוני בו מותרת מהירות נסיעה של 90 קמ"ש(ואף צפויה בסבירות מהירות נסיעת כלי רכב במהירות גבוהה מזו) - גם עשה זאת הנאשם שלא בצורה הדרגתית המאפשרת צפיות של הזולת את מעשיו , המאפשרת תצפית מתמשכת מצד הנאשם, והמאפשרת בטחה ביחס לעוברי הדרך האחרים.
זאת עוד: הן עובר ליציאה עם רכבו מהשול הימני אל תוך הכביש והן במהלך התימרון שביצע , כשל הנאשם כשלון חרוץ בהבחנה בכלי רכב אשר יכול וצריך היה הנאשם להבחין בהם, והכוונה לא רק לאופנועו של המנוח (אשר אותו לא ראה הנאשם
בשום שלב) אלא גם למכונית פרטית אשר בה נעו אותה שעה עדי הראיה מר מאיר פינטו וגב' אסתר פינטו באותו כיוון נסיעה בו נע רוכב האופנוע וזאת כאשר בני הזוג פינטו דווקא מבחינים (באותו קו ראיה) במכוניתו של הנאשם עוד בהיותה עומדת בשול הימני, דרך תנועת רכבו של הנאשם עם מכוניתו אגב חציית נתיבים ועד קרות האימפקט אגב כך.
משהוברר שהנאשם לא ראה את רכבם של בני הזוג פינטו ואת האופנוע
בשום שלב , אין זאת אלא שמתבקשת מסקנה שהנאשם לא הביט או שלא הביט כראוי, ובכך (ולא רק בכך) רשלנותו.
ואם תמצא לומר כי הנאשם לא ראה ולא הבחין בשום שלב באופנוע וברכבם של הזוג פינטו מהטעם שהיו לו מגבלות בשדה הראיה במכוניתו , נמצא אתה אומר ממילא שבמצב דברים שכזה לא היה צריך אם כך הנאשם לבצע את אשר בחר לבצע בכביש זה.
האימפקט אירע על הכביש ,בנתיב הנסיעה השמאלי כיוון נסיעת האופנוע, ואירע בעת שמכוניתו של הנאשם היתה בתנועה ולא בעמידה.
כפי שעוד יוסבר, את טענת ההגנה אשר לפיה האימפקט אירע על אי התנועה המצוייר וכאשר מכוניתו של הנאשם במצב של עמידה יש לדחות , אלא שייאמר שאף אם היה מקום לקבל טענה זו עדיין היה גם אז מקום לומר שהנאשם כפה הרי בנסיבות נטענות שכאלה בהתנהלותו על רוכב האופנוע, בפרק זמן של כשניה אחת או שתיים לפני כן, מצב חירום בו נדרש רוכב האופנוע לנסות לעשות כדי לנסות לחמוק ולהציל את חייו ולפיכך אין להלין על רוכב האופנוע אם כך פעל וסטה שמאלה (ואולי אף הגביר מהירותו) בשעת דחק ואסון מתממש, כדי לנסות למלט נפשו.
לא מצאתי כי את טענת ההגנה המרכזית הנוספת שבפי ההגנה - והכוונה לטענה בדבר נסיעה במהירות מופרזת מצד רוכב האופנוע - הצליחה ההגנה לבסס בשים לב למיכלול שהובא בפני , אלא שייאמר מעבר לכך כי אף אם ההגנה כן היתה עומדת בנטל לביסוס טענתה, הרי שלא מתבקשת במקרה דנן מסקנה בדבר ניתוק קשר סיבתי משפטי בין מעשהו של הנאשם לבין התוצאה.
לנוכח כל אלה (ועוד) יש לומר שהנאשם אכן גרם ברשלנות למותו של רוכב האופנוע המנוח מר טל שביט.
מבוא:
כלפי הנאשם הוגש כתב אישום אשר בו יוחסה לו עבירה של גרימת מוות ברשלנות לפי סעיף 304 לחוק העונשין, התשל"ז - 1977, ביחד עם סעיפים 40 ו- 64 לפקודת התעבורה, התשכ"א - 1961.
בפרק העובדות אשר בכתב האישום נטען כי בתאריך 2.3.11, בשעה 13:40 לערך, נהג הנאשם במכונית מסוג פולקסווגן דגם גולף בכביש מס' 5 ממערב למזרח ולכשבסמוך לאיצטדיון הטניס שמע הוא רעש מוזר מגלגל הרכב, עצר הוא את רכבו בשול הימני של הדרך על מנת לצאת לבדוק את מקור הרעש אולם לבסוף החליט הנאשם שלא לצאת מהרכב עקב הסכנה שבדבר.
עוד נטען בכתב האישום כי בהמשך, ולאחר העצירה הראשונית הנ"ל, המשיך הנאשם בנסיעה במכוניתו ופנה ימינה לכיוון דרום ל"מחלף מורשה" מקום שהינו דרך בינעירונית אשר מהירות הנסיעה המותרת בה היא 90 קמ"ש.
עוד מתואר בכתב האישום כי הנאשם פנה כאמור ימינה בעקומה וכי בסופה של העקומה, בחלק המשתלב עם כביש מס' 4, הגיע הנאשם עפ"י הטענה לישורת שאורכה מעל ל - 100 מטרים ובינה לבין כביש מס' 4 מפריד שטח הפרדה בנוי באמצעות גדר בטיחות.
בהמשכו של פרק העובדות אשר בכתב האישום נטען כי הנאשם שב ועצר את רכבו בשול ימין של הכביש ואת זאת עשה במרחק של כ- 8.4 מטרים לפני תום גדר הבטיחות אשר תוארה לעיל בשטח ההפרדה, אולם גם בעצירה זו לא יצא לבדוק את רכבו.
בהמשך נטען בכתב האישום כי לאחר עצירה שניה זו ובעוד הנאשם שוהה עם מכוניתו בשול ימין של הדרך במקום הנ"ל, החליט הנאשם לעבור עם מכוניתו אל אי התנועה המסומן על הכביש שהוא תמרור - ד 14 (היום תמרור 815) המצוי מן העבר השני של הדרך בה היה הנאשם מצוי - דהיינו לעבור עם מכוניתו אל אי התנועה המצוייר על פני הכביש אשר מפריד בין הדרך הנ"ל לבין כביש מס' 4 אשר מצפון לדרום.
נטען בכתב האישום כי אותה עת רוכב אופנוע (המנוח מר טל שביט ז"ל) רכב על אופנוע מסוג קוואסקי דגם 10X Z בנתיב השמאלי של הדרך וכי הנאשם הסיט את מכוניתו בצורה חדה משול ימין של הדרך לכיוון אי התנועה ולא הבחין באופנוע וזאת על אף ששדה הראיה של הנאשם לאחור היה למעלה מ - 135 מטרים.
בהמשך נטען בכתב האישום כי כתוצאה מסטיית מכוניתו של הנאשם, ובסמוך מאד לאי התנועה, התנגשו מכונית הנאשם והאופנוע הנ"ל בחוזקה וכי רוכב האופנוע הועף מאופנועו על גבי שמשת המכונית ולאחר מכן הוטל על גבי אי התנועה ומותו נקבע במקום.